כל הנשים שאני מציירת או בונה יוצאות מהגוף שלי. רובן נטולות פנים, או מביטות אל מקום שאי אפשר להביט בו. הן עומדות בפינה או בוהות בקיר. ואם מסביב יש רק קירות, ואם מבטן מופנה תמיד פנימה, ואם אין להן פרצוף (או אולי יש להן את כל הפרצופים), האם זה אומר שהן סגורות? האם הן מחפשות לראות מה נמצא מעבר לקיר? הנשים האלו עשויות מחפצים שונים, מקרעי תמונות, מספרים וניירות ישנים, מחתיכות של אובייקטים שפעם היה להם בוודאי שימוש אחר אבל עכשיו, בשילוב עם יתר הדברים, הן יוצרות מבנה חדש שמעניק להן צורה בעולם. צילום, קולאז', אסמבלאז', וידיאו ארט, מיצג, כל אלה הן טכניקות שאני משתמשת בהן כדי ליצור ריבוי של קולות וזהויות המתקיימים בכל אדם בעת ובעונה אחת. על רקע עולם שמציב בפנינו את האשליה שתמיד פתוחות בפנינו שלל אפשרויות להפוך למי שאנחנו רוצים להיות, להשיג תהילה, להגשים את החלומות שלנו, מופיעה אישה שמגשימה את כל הפנטזיות שלה ומממשת את כל האפשרויות שלה, אבל בלי לצאת מהבית. הבית הוא תמיד שטח לא מוגדר, לימבו נטול זמן ומרחב שבו הכול יכול להתקיים.

irinita89@hotmail.com
052-3659681