התערוכה מתמקדת במושג ״חוש האפשרות״ המופיע בספרו של רוברט מוסיל. ״אם יש חוש-מציאות – מן הדין שייהא גם חוש-אפשרות״ כותב מוסיל, ומתאר את האיש בלא תכונות כמי שניחן בחוש זה: ״חוש-האפשרות, ניתן אפוא להגדירו ככושר לחשוב דברים שגם הם היו יכולים להיות, ולא להחשיב את המצוי יותר ממה שאינו מצוי״.

אולריך הוא גיבור הספר "האיש בלא תכונות", אוטופיסט המצוי במסע התפתחות אישי, מנסה להבין מה המשמעויות של זהות, אמת ואלוהות, ומחפש אחר "החיים הראויים" בעודו חי כאיש ללא תכונות. "אולריך" בתערוכה הוא גם מעין "שם-קוד" להזדהות ולשאלת הזהות שהעלו אמני התערוכה בעקבות הספר, תוך התייחסות לביוגרפיה הפרטית שלהם, כאשר התערוכה מבקשת להפנות את שאלת הזהות גם אל הצופה.

התערוכה מחברת בין אמנות , חברה וטכנולוגיה, וכוללת עבודות אינטראקטיביות בשיתוף עם הקהל. בעידן של ריבוי-זהויות, נדמה שהאוטופיה של מוסיל קוסמת מתמיד. בעוד אנו מאבדים את הזיקה לזהויות העבר שלנו, העולם המלאכותי מסביבנו אוגר בינה – ובונה זהות משל עצמו. התערוכה בוחנת את האופנים שבהם זהות, אנשים, תרבות וטכנולוגיה מחפשים זהות חדשה בעולם המשתנה, ומשילים מעצמם זהויות "מיותרות".

התערוכה היא פרי משותף ומסעיר של אמני צילום ומשוררים/ות, בעקבותיו של האקספרסיוניסט הגדול של השירה העברית, אורי צבי גרינברג. במהלך מספר חודשים נפגשה הקבוצה, עם "מכות חשמל" מיצירתו של המשורר, לצד לימוד חוויתית מעולם אמנות הצילום, בהתמקדות בשלושה נושאים עיקריים: האקספרסיוניסטי, הפוליטי והמיסטי. התוצרים שנאספו מן המסע הזה הם דיאלוגים חיים ובועטים, והתערוכה עצמה נאצרה מתוך הפנמת העמדה הנבואית האצ"גית והפרכתה גם-יחד.

שם התערוכה לקוח משירו של ז'בוטינסקי "מדריגל".
דמותו של זאב ז'בוטינסקי מזוהה יותר מכל עם אקטיביזם צבאי ומדיני אך תערוכה זו בוחרת להתבונן בז'בוטינסקי היוצר, המשורר, המתרגם והסופר וביצירתו הרחבה ורבת השכבות.

התערוכה הרב תחומית מפגישה בין חומרי זכרון ואוביקטים מהחיים לבין יצירות אמנות של אמנים, משוררים ופרפורמרים צעירים, בני דור 1.5, המרכיבים את התרבות הבריה"מית הצעירה המתעוררת כיום בישראל. האמנים המציגים עלו מברית המועצות לארץ בשנות ה-90 יחד עם הוריהם וחוו שינויים בתוך התא המשפחתי שהשפיעו על זהותם ועל הבחירות האמנותיות שלהם.

התערוכה מציגה את קבוצת "משיב הרוח", משוררים ומשוררות העוסקים במימד הרוחני בשירה העכשווית, וקבוצת צלמים. אמנים צעירים המתבוננים מחדש באור הפיסי רוחני של הצילום אשר קראו משירת קבוצת ״משיב הרוח״ ומשיבים את הרוח לצילום העכשווי, זאת מבלי לוותר על ראיה מפוקחת וביקורתית, חברתית ופוליטית.

בתערוכה "גזר דין גוף", כותרת הלקוחה משם ספר הביכורים של המשורר אופיר נוריאל, ביקשנו לחקור את הגוף כמייצג של אחרות ביחסי אדם-סביבה דרך המדיומים של שירה וצילום. התערוכה שמה דגש על אותם המקומות בהם נוצר דיסוננס בין פנימיותו של הפרט לבין גופו המשייך אותו באופן בלתי רצוני לכלל מסוים, ומנסה לבחון את אפשרות המילוט של האינדיבידואל מתוך אותו ייצוג גופני בו הוא כלוא.

תערוכה חברתית בועטת, המשלבת שירה וצילום, המראה את קצוות החברה מנקודות מבט שבין הפואטי לפוליטי. במהלך התערוכה נקיים מפגש עם משוררים צעירים, עראק ומוסיקה.
משוררים: סיגלית בנאי, שי דותן, רועי חסן, שלומי חתוכה, סהר עדס, בת שבע דורי, יודית שחר
אמנים: אורלי וולקוביסקי, אלה חיימוב, שלומית כרמלי, שמעון לב, אבשלום לוי, חנה סהר, אלי קישקה, מיכה שמחון

התערוכה תעסוק בזיקה בין שירה לצילום ותתמקד בתנועה הכנענית אשר הוקמה בשנת 1939, אשר בין דמויותיה הבולטות נכללים המשוררים יונתן רטוש, אהרון אמיר ויצחק דנציגר.