תערוכות עבר
1968
2018
שנת 1968 היתה מהסוערות ביותר שידעה המאה 20 מאז מלחמת העולם השניה.ב-56 מדינות התחוללו מרידות ומחאות בעיקר של סטודנטים כנגד הפוליטיקה השלטת, מלחמת וייאטנם, זכויות אזרח, פמניזם, החימוש הגרעיני ועוד. הופעתם של הטלביזיה, הרדיו והמגזינים המצולמים הרבים העצימה את הדימויים של התקופה. הסרטים אודיסיאה בחלל של קובריק, הבוגר, תינוקה של רוזמרי, כוכב הקופים הפכו למובילי דרך. היוצרים ג'ימי הנדריקס, ארתה פרנקלין, דונה סאמר, ועוד רבים הובילו מוזיקה חדשה. המחזמר שיער עלה בברודווי. בישראל של אחרי מלחמת ששת הימים ניכרו סימני הזמן. מטוסי אל על החטופים, שידורים ראשונים של הטלוויזיה הישראלית. פרסי ישראל לאלתרמן, לפסל יצחק דנציגר והארכיטקט אידלסון.
חומר אפור
2018
הדיאלוג והאמון הנרקמים בין האמן לאוצר בונים קרקע טובה לעבודה משותפת על תערוכה. פעולת האוצרות, המורכבת מהתבוננות ומחקר, ליווי ופרשנות, פוגשת את פעולת האמן ואת עבודת האמנות בחלל ויוצרת חיבור בין העבודה לצופה. תערוכה זו מבקשת לפרום את הדינמיקה המוכרת, הבנויה על יחסי שיתוף-שליטה וארגון, לבחון אותה, להפוך בה ולבסס אותה מחדש ומבחירה על עקרון של אי-ודאות. שלושה אמנים ואוצרת מחליטים לנסות ולפעול אחרת, מבלי להבטיח דבר.
נעדרת מקום: בעקבות ז'קלין כהנוב | פוטופואטיקה 8
פוטופואטיקה
התערוכה עוסקת בחיפוש אחר זהות במרחב הים-התיכוני, בעקבות כתיבתה והגותה של ז'קלין כהנוב (1979-1914), סופרת ומסאית, תוך התבוננות במושגים של מזרחיות ומערביות, שייכות ואי־שייכות, לעומתיות לצד נזילות והיברידיות. כהנוב ביקשה להגדיר רב תרבותיות כתפיסת עולם ודרך חיים, בתקופה שהקדימה את השיח הפוסט-מודרני.
מצמרות העצים אל בריכת הפנינים | פוטופואטיקה 8
פוטופואטיקה
באופן מסורתי בתולדות התרבות גוף האישה הוא מושא למבט ולפרשנות גברית. בתערוכה הזו – נשים הן גם היוצרות וגם נמצאות במרכז היצירה, ונקודת המבט שלהן על הגוף הנשי היא רפלקסיבית. התערוכה מציגה יצירות של משוררות, אמניות, וצלמות בנות דורות ומגזרים שונים בחברה הישראלית.
שאינו מפסיק שלא להיכתב
מוקד התערוכה עומד היחס בין גוף ושפה, תמה אשר התגבשה תוך חקירה משותפת במושג אובייקט-קול. בדומה למבט או לכתיבה התמה, הקול הוא אובייקט מפוקפק אונטולוגית: אתר ביניים בין גוף ושפה. הקול עצמו איננו גוף, אלא מעין גוף מסדר שני, זיכרון או רישום של גוף, המתפוגג מיד עם הופעתו. הקול הוא המצע החומרי של השפה, נשא של משמעות, אך כשלעצמו הוא חף מכל משמעות. העבודות המוצגות בתערוכה מטפלות באופנים שונים באותו מרחב ביניים שבין גוף ושפה.
קומפוזיציות של שבט חדש
2017
אובייקטים נושאים בחובם אנרגיות ומקפלים בתוכם ידע ותשוקה. בעברית ישנו שורש משותף לשם העצם 'חפץ' ולפועל 'לחפוץ', שפירושו 'להשתוקק'. בני האדם פיתחו יחסים מורכבים לחפצים, ובמקרים קיצוניים אנשים מוכנים לסכן את חייהם או אפילו לפגוע באחרים בכדי לקבל לידיהם חפצי ערך. אפשר לומר שערכו של חפץ מורכב לא רק משוויו החומרי, אלא – ואולי בעיקר – מהערך הרגשי, הסמלי והתרבותי שניתן לו.
דרך השמא אנשי חוש האפשרות | פוטופואטיקה 7
2018
התערוכה מתמקדת במושג ״חוש האפשרות״ המופיע בספרו של רוברט מוסיל. ״אם יש חוש-מציאות – מן הדין שייהא גם חוש-אפשרות״ כותב מוסיל, ומתאר את האיש בלא תכונות כמי שניחן בחוש זה: ״חוש-האפשרות, ניתן אפוא להגדירו ככושר לחשוב דברים שגם הם היו יכולים להיות, ולא להחשיב את המצוי יותר ממה שאינו מצוי״.
אולריך | פוטופואטיקה 7
2018
אולריך הוא גיבור הספר "האיש בלא תכונות", אוטופיסט המצוי במסע התפתחות אישי, מנסה להבין מה המשמעויות של זהות, אמת ואלוהות, ומחפש אחר "החיים הראויים" בעודו חי כאיש ללא תכונות. "אולריך" בתערוכה הוא גם מעין "שם-קוד" להזדהות ולשאלת הזהות שהעלו אמני התערוכה בעקבות הספר, תוך התייחסות לביוגרפיה הפרטית שלהם, כאשר התערוכה מבקשת להפנות את שאלת הזהות גם אל הצופה.
ללא כותרת | פוטופואטיקה 7
2018
התערוכה מחברת בין אמנות , חברה וטכנולוגיה, וכוללת עבודות אינטראקטיביות בשיתוף עם הקהל. בעידן של ריבוי-זהויות, נדמה שהאוטופיה של מוסיל קוסמת מתמיד. בעוד אנו מאבדים את הזיקה לזהויות העבר שלנו, העולם המלאכותי מסביבנו אוגר בינה – ובונה זהות משל עצמו. התערוכה בוחנת את האופנים שבהם זהות, אנשים, תרבות וטכנולוגיה מחפשים זהות חדשה בעולם המשתנה, ומשילים מעצמם זהויות "מיותרות".
אני עומד באלף השישי | פוטופואטיקה 6
2016
התערוכה היא פרי משותף ומסעיר של אמני צילום ומשוררים/ות, בעקבותיו של האקספרסיוניסט הגדול של השירה העברית, אורי צבי גרינברג. במהלך מספר חודשים נפגשה הקבוצה, עם "מכות חשמל" מיצירתו של המשורר, לצד לימוד חוויתית מעולם אמנות הצילום, בהתמקדות בשלושה נושאים עיקריים: האקספרסיוניסטי, הפוליטי והמיסטי. התוצרים שנאספו מן המסע הזה הם דיאלוגים חיים ובועטים, והתערוכה עצמה נאצרה מתוך הפנמת העמדה הנבואית האצ"גית והפרכתה גם-יחד.
בין דור ראשון לדור 1.5 | פוטופואטיקה 6
2016
התערוכה הרב תחומית מפגישה בין חומרי זכרון ואוביקטים מהחיים לבין יצירות אמנות של אמנים, משוררים ופרפורמרים צעירים, בני דור 1.5, המרכיבים את התרבות הבריה"מית הצעירה המתעוררת כיום בישראל. האמנים המציגים עלו מברית המועצות לארץ בשנות ה-90 יחד עם הוריהם וחוו שינויים בתוך התא המשפחתי שהשפיעו על זהותם ועל הבחירות האמנותיות שלהם.