שאינו מפסיק שלא להיכתב

בתערוכה עבודות של סטודנטיות וסטודנטים מהתוכנית ללימודים מתקדמים בקומפוזיציה אקספרמנטלית וסאונד ארט מבית הספר מוסררה, לצד עבודות של אמניות ואמנים אורחים. התכנית, היחידה מסוגה בארץ, משלבת הוראת קומפוזיציה ואמנות הסאונד, ביצוע מודרני ותאוריה ביקורתית במטרה לחשוף את הסטודנטים לתכנים ולהתנסות פורצי גבולות, תוך עבודה מעמיקה בקונטקסט של אמנות עכשווית.התערוכה מסכמת תהליך בן מספר חודשים במסגרת שהות התכנית במרכז, במהלכו פיתחו הסטודנטים/יות עבודות, במקביל לעבודת האוצרות של התערוכה.

במוקד התערוכה עומד היחס בין גוף ושפה, תמה אשר התגבשה תוך חקירה משותפת במושג אובייקט-קול. בדומה למבט או לכתיבה התמה, הקול הוא אובייקט מפוקפק אונטולוגית: אתר ביניים בין גוף ושפה. הקול עצמו איננו גוף, אלא מעין גוף מסדר שני, זיכרון או רישום של גוף, המתפוגג מיד עם הופעתו. הקול הוא המצע החומרי של השפה, נשא של משמעות, אך כשלעצמו הוא חף מכל משמעות. העבודות המוצגות בתערוכה מטפלות באופנים שונים באותו מרחב ביניים שבין גוף ושפה.

התערוכה התקיימה במרכז לאומנות דיגיטלית בחולון